פנייה רגשית ופניה שכלית בפרסומות

פנייה רגשית

בפנייה רגשית המוען בפרסומת מנסה למכור לצופים את המוצר בעזרת הצגה רגשית של המוצר שלו.
בפנייה זו המוען מבין שהיתרון של המוצר שלו שייך לחוויות השימוש או לתועלת הרגשית שהמוצר והשימוש בו מוביל.
בגישה זאת המטרה היא להשאיר אצל הצופה, הנמען, רושם חיובי על המוצר שיוביל בשלב מאוחר יותר לקניית המוצר.
בפרסומות עם פנייה רגשית נראה שימוש רב בהומור ובמוזיקה נעימה לצד שימוש בהפחדה ובסיסמאות שיפנו לרגש שלנו.

ישנם 3 היבטים שונים לפנייה רגשית:

פרסום מאיים – המפרסם משתמש בפחד ואיום בתהליך השכנוע, זאת בכדי להוציא את הצרכן מאדישותו ולגרום לו חרדה אם לא יקנה את המוצר ובכך מעודד את הצרכן לפעולה.

פרסום הומוריסטי - ההומור מעורר בדרך-כלל את תשומת ליבו של הצרכן וממקד אותה אל הפרסומת ואל קבלת המסר שמועבר בה. הרדיו, הטלוויזיה והקולנוע הם ערוצי הפרסום המתאימים מאוד לפרסומת הומוריסטית. צורות הומוריסטיות שונות בהם נעשה שימוש במטרה לזכור את שם המותג או ליצור אווירה חיובית סביב המסר הפרסומי.

פרסום מיני - תפיסת המוצר והקשרו למסר מיני יוצרים העדפות וחיזוק כוונות רכישה. רמזים ארוטיים, יותר או פחות מפורשים הפכו לחלק בלתי נפרד כמעט מן הפרסומת.

הפרסומת שבחרתי

https://www.youtube.com/watch?v=rSL-gHGAuyA&list=PLzdi6Fvr-yeNYSk_q0UoscTDisalt1nYk

פרסומת זו עונה על הקריטריונים של פנייה רגשית בהיבט של פרסום הומוריסטי. בפרסומת מוצגת דמות הומוריסטית מהתכנית "אנחנו במפה" יחד עם דמויות מהסדרה "משחקי הכס". המפרסם פונה לצופים בצורה רגשית, עם הדמויות שככל הנראה הצופה מכיר ועם בדיחות כביכול דרכן הוא מעביר את המסר שלו 'אם הייתם מוציאים שלג מהאוזניים, הייתם שומעים שHBO הגיעה לHOT.

פנייה שכלית

גישה זו מבוססת על ניסיון לשכנע ולהעביר מידע על פעולתו של המוצר, התועלת העולה ממנו ויתרונותיו הברורים. בדרך כלל באמצעות טיעונים ישירים והסברים ברורים ולעיתים אף נתונים השוואתיים. גישה זו משלבת אינפורמציה רבה על המוצר. פנייה לשם עיבוד מידע, הסבר עובדתי, סיבות הגיוניות. מתמקדת בטובתו האישית של הקהל ומראה לו שהמוצר ייצור את התועלת המובטחת לו.

הפרסומת שבחרתי

https://www.youtube.com/watch?v=QVKPmbUGJf8

פרסומת זו עונה על הקריטריונים של פנייה שכלית. היא מביאה עובדות בשטח בנוגע למשחת השיניים המפורסמת. המפרסם מציג את היתרונות של משחת השיניים וכך מביא לקהל את "האפשרות הטובה ביותר" בשבילו.

ניתוח סרט תיעודי

ניתוח סרט תיעודי – Teen Angels

Teen Angels  הייתה להקת פופ ארגנטינאית שהוקמה כחלק מהסדרה כמעט מלאכים.
להקה זו הוציאה שישה אלבומי סטודיו ושלושה אלבומיי הופעה. אשר כולם זכו להצלחה רבה באמריקה הלטינית, חלק מאירופה וישראל.
במרץ 2012 אישרה הלהקה את פירוקה ולאחר מספר הופעות בתיאטרון הגראן רקס, ב8.10.2012 ביצעה הלהקה את הופעתה האחרונה בקורדובה.
ב-30 במאי 2013 יצא בארגנטינה הסרט טין אנג'לס : הפרידה. הסרט מתעד את הופעתם האחרונה של הלהקה, בו מופיעים ראיונות אישיים עם חברי הלהקה, קטעים מהעבר (מהסדרה בה השתתפו וממנה יצאו כלהקה), זכרונות.

סרט זה משתייך לכמה סוגים של הסרטים התיעודיים :

1. סרט תיעודי קלאסי – סרט זה מורכב לרוב מראיונות, צילום וקריינות של "מספר יודע כל". אמצעים אלו מעצימים את "רושם האמת" ואת האשליה ל צפייה במציאות כפי שהיא.
סרט זה מורכב מראיונות של חברי הלהקה בהם הם מספרים על התהליך שעברו, 6 השנים הללו, בנוסף ישנה הקריינות של הבמאי לאורך הסרט

2. סרטי דיוקן – סרטים המשרטטים דמות מסויימת (במקרה זה להקה) ובתוך כך גם סרטים אוטוביוגרפיים
סרט זה מתעד את הופעתה האחרונה של הלהקה גם גם בתוך הסרט מספר על הצלחת הלהקה במשך הזמן.

3. סרטי מסע – סרטים המתמקדים בתהליכים
סרט זה מתעד את המסע שעוברת הלהקה לקראת מופע הפרידה שלה, בחלקים מסויימים מראה את ההתחלה של הלהקה, בעבר,  בסדרה ממנה יצאה.

הטריילר -

https://www.youtube.com/watch?v=RuBIJNGN_mg

בייביז

הסרט בייביז הוא סרטו של הבמאי הצרפתי תומאס בלמס.
הסרט עוקב אחרי 4 תינוקות ממקומות שונים בעולם, תרבויות שונות, מנהגים שונים, החל מלידתם ובמשך שנה. באמצעות צילומים בלבד, בלי קריינות או דיאלוג או כל התערבות של הבמאי, הוא נותן לצופים לצפות להציץ לחייהם של התינוקות הללו ולהסיר מסקנות בעצמם.

בסרט התינוקות הם כלי כדי להעביר מידע או אפשרות לבקר תרבויות אחרות ולהדגיש את ההבדלים בין התרבויות.

סרט זה שייך לסוג הסרטים התיעודיים – "זבוב על הקיר" ו"סרטי מסע"

זבוב על הקיר – סרט המבקש "להציג מציאות" וכך גם הקהל ממוקם כאילו הוא רואה את האירועים. ז'אנר זה מוותר על הקריינות או הכתוביות שמנהלות את הקהל ומכוונות אותו ובמקום זאת נותן יותר מידי מקום לפרשנות עצמית של הקהל את הטקסט.
בסרט זה המשפחות, התינוקות מצולמים באופן שגרתי, רגיל, הבמאי אינו עיצב את המקום או את הסצנה, קולם של המשתתפים אינם נשמע וגם לא של הבמאי וכך כל צופה וצופה יכול לפרש את הנראה כפי שהוא מבין אותו.

"סרטי מסע" – סרטים המתמקדים בתהליכים
בסרט זה מוצג תהליך הגדילה של התינוקות מיום הלידה עד גיל שנה.

המסרים המועברים בסרט הם לא ברורים וניתנים לפרשנות, בגלל שאין קריינות או כתוביות כל אחד יכול לפרש זאת בצורה שונה. אני חושבת שהמסר הוא על הפערים החברתיים במקומות שונים, על הדרך גידול של כל מקום ומדינה.

מה שאהבתי בסרט זה שהבמאי נתן לצילומים לבטא את עצמם, בלי כל שימוש בקריינות או הסבר, כל שכל אחד מהצופים יכול לקחת את הסרט למקום אחר ופרשנות אחרת ולהבין אותה בצורה שונה ממישהו אחר.
מה שחסר בעיני בסרט אלו עוד מדינות מפותחות יותר / פחות לדעתי זה היה מוסיף שהיינו רואים גם את השוני אבל גם את הדמיון הין המדינות ומגוון רחב מהם.

ואלס עם באשיר

הסרט ואלס עם נכתב על רקע מלחמת לבנון הראשונה, הוא נבנה על זכרונות הכותב ושותפיו לקרב, ועל ווידויים אישיים.

הסרט מתחיל בסיוט שחוזר שוב ושוב לארי פולמן שקשור לחוויותיו מהמלחמה. בחלום 26 כלבים רצים ורומסים את כל מי שבדרכם עד שמגיעים למשרד שלו. ארי פולמן מנסה להבין מה קרה במלחמת לבנון השניה ולמה לא זוכר ממנה הרבה. תחילה הוא חושב שאלו נשמות 26 הכלבים שהרג בזמן המלחמה בגלל תפקידו (מחשש שהנביחות שלהם יעירו את התושבים בזמן שצה״ל נכנס לכפרים). הוא נפגש עם חבר ומספר לו על זה אך חברו לא זוכר דבר מאותה התקופה, מאוחר יותר מופיע עוד חלום מול הטבח בסברה ושתילה שבו הוא וחבריו חוזרים לרחובות מרחצה בעירום בים. הוא איננו מצליח לקבוע אם זה באמת קרה או שמא זו הזיה. במשך הסרט הוא נוסע לבקר חברים נוספים מאותה התקופה ומנסה לברר מה באמת קרה במלחמה ולמה הוא אינו זוכר. בסוף הסרט ארי נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים ועם סיום הטבח הוא ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. 

הגדרה לסרט דוקומנטרי והאם הסרט עונה על הקריטריונים

סרט דוקומנטרי הוא סרט המתעד את המציאות בשונה מסרט עלילתי שהוא סרט בדוי - הסרט הוא סרט שמתעד את המסע של ארי פולמן בגילוי שלו על מה שקרה לו במלחמה - קריטריון מתאים

בקולנוע דוקומנטרי ניתן לצלם דברים תוך כדי התרחשותם או לשחזר אותם מאוחר יותר למטרות תיעוד - בסרט נעשה שחזור באמצעות אנימציה של הנעשה בהווה ובמלחמה בעבר - קריטריון מתאים

ע״פ הגדרות אלו אכן הסרט הוא סרט דוקומנטרי, אך בסרט דוקומנטרי ישנם כמה סוגים.
לפי דעתי סרט זה משתייך לסוג סרטי דוקו אקטיביזם כלומר, סרטים המשמשים בסרט כדי להגיע לתהליכים, הבמאי הוא פעיל, מופיע בסרט, נפגש עם אנשים, מתעמת עם אנשים ועם עובדות. בסרט כזה מטשטשים את ההבחנה בין הסרט לבין המציאות אותה הוא מבקש לבחון.
בסרט "ואלס עם באשיר" הבמאי, הכותב יוצא כביכול למסע כדי לגלות את האמת ומה שקרה לו במלחמת לבנון השניה. הוא מבין שמה שהוא חושב שנכון ושהוא יודע בוודאות, כנראה לא באמת נכון ונוצר לו סוג של חומה בין המודע לתת מודע. הוא מחפש אנשים שאיתם הוא חווה את המלחמה בניסיון לגלות את המציאות.

האם צפייה ממושכת של הצופה בתוכן אלים יכולה להשפיע על ההתנהגות שלו?

תוכן עניינים

מבוא – שאלת חקר ומקורות                                                                                                          

רקע כללי וסיבות לתוכן אלים בתקשורת                                                                                     

תכנים אלימים במשחקי וידיאו ומחשב                                                                                         

תכנים אלימים בטלוויזיה, מושגים                                                                                                

תוצאות הסקר ומענה לשאלת החקר                                                                                           

רפלקציה                                                                                                                                          

שאלת החקר שבחרתי היא –

 האם צפייה ממושכת של הצופה בתוכן אלים יכולה להשפיע על ההתנהגות שלו?

לאחרונה מדובר רבות על נושא הטלוויזיה והצפייה בה מגיל צעיר, המון טוענים ומתלוננים על הנזקים שבהיחשפות ילדים לתכנים אלימים באמצעי התקשורת ובמשחקים.
בעבודתי אחקור האם הצפייה בתוכן אלים אכן פוגעת ומשנה את ההתנהגות של הצופה בה, ואם לא, מהם ההשפעות האחרות לצפייה זו.

מקורות המידע שבחרתי למזג הם :
https://itu.cet.ac.il/FileViewer.aspx?nFileID=22222 - היחשפות ילדים ובני נוער לתכנים אלימים בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו.

http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:1-sBrZ4ugA8J:ecat.education.gov.il/Attachment/DownloadFile%3FdownloadId%3D1585+&cd=6&hl=iw&ct=clnk – צפייה באלימות בטלווזיה : מגבירה או מפחיתה תוקפנות?

http://www.nrg.co.il/online/13/ART2/518/111.html - אלימות וירטואלית: איום ממשי או לחץ מיותר?

בתקשורת בכלל ובטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים, בכל הז'אנרים.

סרטי מלחמה, מערכונים, ספורט, פרסומות, קליפים, אפילו סדרות ילדים וסרטים מצוירים.

 בימינו הטלוויזיה והמחשב הם חלק בלתי נפרד מחיי האנשים, כולם חשופים להכל. הטלוויזיה הופכה להיות אמצעי תקשורת זמין ונגיש לכל שכבות האוכלוסייה. לילדים, למתבגרים ולמבוגרים כאחד. ישנן השלכות כלפי התכנים, אחת מן ההשלכות הללו היא חשיפה לאלימות בדרגות חומרה שונות. רבים מהילדים ומבני הנוער נחשפים לתכנים אלימים המשודרים בתכניות רבות, אם זה בחדשות ואם זה בסדרות. 

התקשורת מפרסמת לא מעט ידיעות על אלימות של ילדים כתוצאה מצפייה בטלוויזיה ו/או ממשחק במשחקי מחשב ווידיאו.

תלמידי ישראל מובילים בדירוג העולמי במספר השעות המוקדשות לצפייה בטלוויזיה ולמשחקי מחשב ביום: 3.5 שעות לטלוויזיה ולווידיאו, ושעה וחצי למשחקי מחשב, כאשר הממוצע העולמי עומד על 2.3 שעות צפייה ביום!

"אין ספק שתוכניות בטלוויזיה עם תכנים אלימים או תכנים שיש בהם זלזול ביחסים בין־אישיים משפיעים. הבעיה עם הטלוויזיה בישראל, שהילדים הישראלים ככלל מבלים המון שעות מול הטלוויזיה - 4 שעות או יותר של צפייה ביום - וזה השיעור הכי גבוה באירופה". אמר פרופ' יוסי הראל־פיש

יש כמה סיבות בגללן קיימת האלימות בתקשורת :
1. המציאות שלנו ספוגה אלימות ולכן זה לא מפתיע כאשר הטלוויזיה מבטאת אלימות, כחלק מהמציאות.
2. האלימות מגבירה את המתח ואת הקשב בכך שהיא מאפשרת לצופים להזדהות עם הגיבור הכל יכול. סוג של כוח משיכה לאלימות
3. האלימות מספקת דרך קלה להגיע לפתרון מהיר בזמן מוגבל.
4. האלימות מספקת את הדרמה, הקונפליקט – "רעים" מול "טובים" ולרוב מחזקת את המסר כי הצדק סופו לנצח.
5. הטלוויזיה כמדיום גלובלי פונה למכנה משותף הנמוך ביותר ולצורך כך משדרת אלימות כדי לגרוף רייטינג גבוה.

בתחום השפעתם של משחקי המחשב והווידיאו האלימים על התנהגותם של ילדים יש פחות מחקרים, שכן מדובר על תחום חדש יחסית, אך מכמה מחקרים ודיווחים שנמצאו ילדים נחשפים לתכני אלימות מצוירים במחשב, משחקי וידיאו או מכשיר נייד וזה מסוכן מכמה סיבות :
א. בניגוד לצפייה בתוכן אלים במשחקי מחשב וכדומה הילדים לא רק צופים אלא גם מבצעים פעולות אקטיביות ואלימות.
ב. במשחקי מחשב ווידאו אין גבולות ברורים, בין האמת לדמיון, בין מה שיכול לקרות במשחק לאסור שיקרה במציאות.
ג. כמות האירועים האלימים הדמיוניים אליהם נחשפים גדולה בהרבה מכמות האירועים האלימים האמיתיים. חישוב שנעשה לפני מספר שנים על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקני הראה שעד שילד מסיים את בית הספר היסודי, הוא צופה בטלוויזיה בממוצע בכ – 8,000 רציחות ובלמעלה מ-100,000 מעשי אלימות אחרים.

ניתוח מחקרים שנערכו בנושא הקשר בין אלימות ומשחקי מחשב במשך 20 שנה, מצביע על כך שיש בכוחם של משחקי מחשב אלימים להגביר התנהגות אגרסיבית בקרב בני נוער, בעיקר בנים.

דוגמא לכך :
באוגוסט 2005 הורשע דווין תומספון, אמריקני בן 18, ברציחתם של שלושה שוטרים. טיעונם המרכזי של עורכי דינו היה, כי המשחק GTA וילדותו הקשה, הם שגרמו לו לבצע את הפשע. חבריו ציינו שלפני הפשע היה מכור למשחק GTA

ישנם ילדים ובני נוער העלולים לחשוב שמה שקורה במשחק יהיה במציאות

"באמת ובתמים חשבתי שאם אתה יורה באנשים הם קמים מיד בחזרה. לא הבנתי שאם אני מוציא את הרובה ויורה בך, יש סיכוי טוב שאתה לא הולך לקום על הרגליים". כך תיאר אוון רמזי בראיון שהעניק לפני שלוש שנים את אותו יום אכזר בשנת 1997 - הבוקר שבו הגיע לבית הספר התיכון שלו באלסקה חמוש ברובה שלקח מאביו, ופתח באש לעבר חבריו ללימודים. 

כמובן שזו לא הדוגמא היחידה, האינטרנט והחדשות מוצפות דיווחים על מקרים כאלה, חיקוי הגיבור שאותו "הפעילו" במשחק.

 נעבור לצפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה

על פי 'תאוריית הזיכוך' נטען כי צפייה באלימות בטלוויזיה מאפשרת לצופים לפרוק מטעני אגרסיה ותסכול באמצעות צפייה בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה. הזיכוך הוא פורקן של תסכול, מתח ולחץ באמצעות צפייה בפעילות אלימה של האחר. ע"פ תאוריה זו האלימות בטלוויזיה משמשת תמיד חיוני בחברה, נותנת לצופים לגיטימציה לשחרור אגרסיות במסגרות של חוקים ומגדרים.

על פי 'תאוריית  הגירוי לאלימות' ו 'תאוריית הלמידה והחיקוי' אנחנו מבינים מדוע היחשפות לתכני אלימות מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים ובני נוער.
תאוריית הגירוי לאלימות אומרת כי החשיפה להתנהגות אלימה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות העלול לגרום להתפרצות אלימה לדוגמא ; התנהגות הקהל במשחקי כדורגל, ללא קשר לתוצאת המשחק הם מחפשים פורקן ומבטאים זו באלימות.
תאוריית הלמידה וחיקוי אומרת כי הצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה, עלולים לחקות את ה'גיבורים' שאיתם הם מזדהים. תאוריה זו מתייחסת לטלוויזיה כאל סוכן חיברות. למשל, ילדים מנסים, "בצחוק", לבצע אחד על השני תרגילי היאבקות שראו בטלוויזיה. הם מגלים מהר מאוד, שמה שהחל כמשחק תמים, מאבד את אופיו הידידותי והופך לריב אלים אמיתי.

* דוגמא - אם נחפש מקרה שקרה בישראל נוכל להיזכר שלפני שנתיים בנות בגיל 12-13 רצו לרצוח את חברתן לכיתה, על פי החשד, הבנות תכננו לטשטש את עקבותיהן כפי שלמדו מהסדרה. "גאליס" נחשבת לסדרת הילדים המצליחה ביותר בשנים האחרונות.  כלומר, חיקו את מה שראו, תאוריית הלמידה החיקוי.

על פי 'תאוריית החיזוקים' נטען כי מחזקת עמדות והתנהגויות קיימות אצל הצופים, בעצם מחזקת נטייה קיימת.  כלומר, אצל צופים אשר קיימת בהם נטייה לאלימות, צפייה באלימות תחזק נטייה זו. צופים אשר מתנגדים לאלימות, צפייה באלימות תחזק את התנגדותם.
לדוגמא במחקר של בלק ובוון (בתוך, שגיא ושגיב, 1996) נבדקו אנשים שעמדו לצפות בסרט אלים בקולנוע, לעומת אנשים שעמדו לצפות בסרט לא אלים.
* דוגמא - שתי קבוצות הנחקרים מילאו שאלון לפני ואחרי הסרט. אצל מי שצפו בסרט אלים התגלו נטיות תוקפניות יותר אחרי הצפייה בסרט, אך גם לפני הצפייה בו. כלומר, נמצא קשר מעגלי בין הנטייה לתוקפנות לנטייה לצפות בסרטים אלימים. סיכום הקשר בין צפייה בתכנים אלימים לתוקפנות הוא מעגלי – אנשים תוקפניים יותר נוטים לצפות בסרטים אלימים וכתוצאה מכך תוקפנותם גוברת.

על פי 'תאוריית התירבות' האלימות המשודרת גורמת ל2 דברים :
1. יוצרת תחושה של מציאות מפחידה אלימה ומאיימת
2. תורמת לחוסר רגישות, אנחנו נהיים פחות רחמניים כלפי אחרים שסובלים.

*השחקנים שמתנהגים באלימות לא רק שלא נענשים על התנהגותם, אלא להפך, זוכים להערכה. בדרך כלל, הם מצליחים גם להשיג את מטרתם, אף אם במחיר של אלימות. זו עובדה משמעותית מאוד, שכן הצגה של אלימות שאינה גוררת אחריה עונש או השלכה שלילית אחרת, מלמדת את הילדים שאלימות היא אמצעי יעיל לפתרון סכוכים.

לפי תאוריות אלה לכל אדם יכול להיות תגובה אחרת לצפייה בתוכן אלים. כאלה שיכולים להיות אלימים יותר, כאלה שיירתעו יותר וכאלו שייקשרו מקרים אלו למציאות. אך אם נקרא ונחקור ונחפש מחקרים יותר עכשווים נוכל לשלול את תאוריית הזיכוך. תיאוריה זו הייתה מקובלת מאוד בעבר, אך כיום ברור שאין לה הרבה על מה לסמוך (2006 , Bushman & Phillips). מחקרים הראו, בצורה ברורה, כי ככל שילדים צופים יותר באלימות בטלוויזיה ובסרטים, כך הם אלימים יותר בהתנהגותם, וכן מבטאים יותר אמונות המקבלות התנהגות אלימה

במחקר נוסף נמצא "ילדים שצופים בטלוויזיה במינונים גבוהים עלולים, בחייהם הבוגרים, להיות מועדים יותר להרשעות פליליות ולהפגין תכונות אופי אגרסיביות (אלימות). כך עולה ממחקר חדש שפורסם בניו זילנד ופורסם השבוע בכתב העת האמריקאי המחקר, שנעשה באוניברסיטת אוטגו, עקב אחר הרגלי הצפייה של כאלף ילדים שנולדו בשנות ה-70 המוקדמות, מאז שהיו בני חמש ועד הגעתם לגיל 15. צוות המחקר שב לעקוב אחריהם כשהיו בני 26 על מנת להעריך את ההשפעות האפשריות של הרגלי הצפייה בילדות על חייהם הבוגרים."

אמצעי התקשורת כתהליך החברות -  אמצעי התקשורת הם אחד מסוכני החברות, מהם יכול ללמוד הפרט רבות על החברה והתרבות. עם הזמו הולך וגדל נתח הזמן שתופסים אמצעי התקשורת בחיי הפרט.

אך מעבר לכל המחקרים המראים כי תוכן אלים הוא זה שפוגע בצופה, מרבית החוקרים בתחום מסכימים, שמלבד חשיפה ממושכת לתכנים אלימים, נחוצים תנאים מוקדמים נוספים: מצוקה כלכלית, ליקויים נוירולוגים, יחסים חברתיים גרועים, שימוש באלכוהול ובסמים, תקשורת לקויה במשפחה, אלימות פיזית ו/או רגשית וכד'. כמו כן, יש ילדים שצפייה במעשי אלימות דווקא מגבירה אצלם חרדה מתוקפנות, בין היתר בגלל אישיותם הרגישה.

 תוצאות הסקר :

95.2% מהעונים הם בגיל ההתבגרות (11-18)
4.8% מהעונים הם מעל גיל 18

95.2% מהם ענו כי הם רבים לצפות בטלוויזיה
לעומת רק 4.8% שענו שאינם מרבים לצפות בטלוויזיה.

רובם, 52.4% ענו כי הם נתקלים בתוכן אלים
23.8% ענו כי הם נתקלים בתוכן אלים לעיתים רחוקות
19% ענו כי לעיתים קרובות הם נתקלים בתוכן אלים
ואחוז קטן של 4.8% ענו כי אינם נתקלים בתוכן אלים

רובם הגדול, 66.7% ענו שאינם נהנים לצפות בתוכן אלים
לעומת 33.3% שענו שכן

מעטים, 4.8%, ענו שצפייה באלימות גורמת להם לפריקת מתחים
14.3% ענו שצפייה באלימות גורמת להם להתנגד לאלימות
28.6% ענו שצפייה באלימות גורמת להם לפחד מאלימות
ורובם המוחלט 52.3% ענה שצפייה באלימות גורמת להם למשהו אחר
* אף אחד לא ענה שצפייה באלימות גורמת לו להיות אלים יותר.

על פי המחקרים והסקר אנו יכולים להסיק שרוב בני הנוער מרבים לצפות בטלוויזיה ורובם אכן נתקל בתוכן אלים. אופן ההשפעה של התוכן האלים על האדם הוא משתנה, כמו שעלה מן המחקרים, לפי אופי, איפה גדל, יחסים חברתיים וכו'. אבל אין ספק שצפייה בתוכן אלים אכן משפיע על הצופה.

רפלקציה

כיצד המחקר שערכת השפיע על הבנתך בנושא ?
למדתי שצפייה בתוכן, אלים או לא, משפיע על הצופה, על התנהגותו ואף מעצב את אופיו, וכאשר מדובר בתוכן אלים ההשפעה על הצופה משתנה.

האם נושא החקר עניין אותך ומדוע ?
כן נושא זה עניין אותי בגלל שאני נחשפת לתוכן אלים במשך היום-יום שבו אני צופה בטלוויזיה ועניין אותי לחקור את זה. בנוסף אני שמה לב שילדים קטנים כן נחשפים לתכנים אלימים ורציתי לבדוק איך זה משפיע עליהם

ציין שני דברים חדשים שלמדת במהלך העבודה
למדתי שגם בתכניות לילדים, תכניות מצוירות נמצאת האלימות, המופיעה מול הילדים יום יום.
ובנוסף למדתי שלצפייה באלימות יש עוד השפעות חוץ מהתנהגות אלימה, וכמובן שהכל תלוי במצב קודם.

היכן חשת קושי
חשתי קושי כאשר חקרתי את נושא משחקי הוידאו והמחשב, מכיוון שזהו נושא די חדש שאין עליו די מחקרים. 

כיצד התגברת על קושי זה
חיפשתי יותר דוגמאות להשפעות של משחקי וידיאו ופחות מחקרים ואז מצאתי יותר מידע

מראה שחורה 2 פרק 2

בפרק שראינו צפינו בחייה של ויקטוריה, היא מתעוררת שהיא איננה זוכרת דבר, גם לא מי היא. היא מסתובבת בביתה ורואה תמונה של ילדה (מסיקים שזו ביתה). היא יוצאת מביתה ורואה שכולם מצלמים אותה ולפתע מגיע איש עם מסכה שמנסה לירות בה. במשך הזמן מראים איך היא בורחת ממנו, ושאר האנשים מסביבה רק מתעדים בטלפון. כאשר ויקטוריה מגיע ל'דב הלבן' היא חוטפת את הרובה של אחד מאלו שרודפים אחריה ויורה בו, אך במקום כדור יוצא קונפטי. פתאום הקיר שמולה נפתח ונראה אולם עם קהל שמריע. ויקטוריה אינה מבינה מה קורה, הבחור שרדף אחריה מספר לה מה שקרה לה בעברה. הילדה מהתמונה שחשבה שזו ביתה היא בעצם ילדה שהיא ובן זוגה חטפו ורצחו בזמן שויקטוריה צילמה איך בן זוגה מתעלל ורוצח אותה. ויקטוריה לא עשתה דבר בנידון, רק צילמה (כמו מה שהאנשים מסביבה עשו) ועל כן בית המשפט גזר עליה עונש. כשהיא הגיעה הביתה בקסטר מושיב אותה מול הטלוויזיה המציגה את הסרטונים של ג'מיימה, הילדה שהיא חטפה, שהיא צילמה ומחבר לה אלקטרודות לראש שאמורות למחוק לה את כל הזיכרון ולאפס אותה לקראת ההצגה של מחר. היא עוברת את אותו יום, אותו מרדף כל יום.

לדעתי פרק זה בא לתאר את האוכלוסייה שעסוקה במציצנות, לא אכפת להם לראות מישהו סובל, העיקר שהם יוכלו לצלם ולהעלות, איך שהטכנולוגיה השתלטה על חיינו וגרמה לנו להיות אגואיסטיים ולא לחשוב על האחר. 

אני לא יודעת מה דעתי לגבי העונש שנתנו לה, מצד אחד היא השתתפה בעינוי ורצח של ילדה תמימה, מגיע לה לסבול ולחיות בפחד.

אבל מצד שני הפכו את זה להנאה של אנשים אחרים, החברה נהנית מהסבל של האחר, העונש של ויקטוריה הופך לעונש של החברה, הופך אותם להיות סדיסטים. 

תפיסת זהות

אחת מתפיסות הזהות המודרניות לגבי זהות בתקשורת היא תפיסת המראה, תפיסה זו נשענת על מראה הגוף ומכאן שאפשר לשפץ, לקשט, לשמר.

במשימה זו בחרתי להציג את גל גדות, דוגמנית מוצלחת בארץ ובחו״ל

היא משתייכת  לסוג ידוענים שנקרא ׳אלילי הצריכה׳ - אלילי ההמון (ידוענים המשמשים מודל לחיקוי ולהערצה, מקבלים חשיפה תקשורתית מרובה), המתחברים לחברה שלנו כחברה צרכנית, כל אחד קשור בדרך זו או אחרת לתחום שעות הפנאי ולמעשה רובם פעילים במישורים בעולם המודרני. ההצלחה היא שרירותית, היא נובעת ממזל ומהתנהגות מקובלת חברתית.

דוגמאות להשתקפות התפיסה בפרסומות או כתבות, הפרסומות והכתבות נובעות מהמראה החיצוני של גל או מהסיבה שהיא משתמשת מודל לחיקוי ולהערצה.

https://m.youtube.com/watch?v=MStdbsUCPCo

http://mobile.mako.co.il/entertainment-celebs/local/Article-2d824af3a159831006.htm

http://m.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1032146

http://m.mouse.co.il/CM.articles_item,1727,209,80677,.aspx

https://m.youtube.com/watch?v=dowtG0Opx6g

מודל היופי הנשי השתנה במשך הזמן

בעבר הרחוק המודל האידיאלי היה אישה מלאה

עם הזמן (הקרוב לימינו) המודל האידיאלי ליופי נשי היה 'רזה וצרה', נשים השתמשו לראשונה במחוך במאה ה19, המחוך נועד לחנוט את גוף האישה ולייצר גזרת שעון חול.

במאה ה20 זה השתנה המון...

בימינו מודל היופי הופך, לכאורה, יותר ויותר "מציאותי", כאשר על סדר היום 'חוק הדוגמניות הרזות', המונע מסוכנויות להעסיק דוגמניות בתת משקל ומחייב מפרסמים לציין לצד תמונות כי נעשה בהן שימוש בפוטושופ.

המון בני נוער, בעיקר נערות רואות בדוגמניות הרזה (מאוד) מודל לחיקוי, משהו לשאוף אליו. 

רבים הסיפורים על נערות שרצו להיראות כמו דוגמניות, ״רזה כמו חוט״ וחלו באנורקסיה רק מאותה הסיבה שבפרסומות מהללים את מודל האישה הרזה וזה משפיע על נערות צעירות, שאינן בטוחות בעצמן או בגוף שלהן, חלקן גם בעידוד ההורים

לדוגמא :

https://youtu.be/yckw0xv8Oss

בסרטון זה אנו רואים בנות נוער שהחלום הגדול שלהם זה רווח בין הרגליים, להיות אנורקסית, להיות יפות בשביל הבנים. בשבילם ״יפה זה רזה״.

לדעתי מזמיני הפרסומות וגל עצמה אמורים להגיד לא להשתמשות בפוטושופ בתמונות, סרטונים שמשודרים מול בני נוער. 

״יריה אחת בחברון״

תכנית התחקירים ״עובדה״ היא תכנית העובדת על סוג של עיתונות חוקרת / תחקיר עיתונאי.

תחקיר עיתונאי נעשה על ידי עיתונאים המבקשים לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור. העיתונאי החוקר נרתם למשימה בדרך כלל בעקבות מידע על אירועים או תופעות הנראים על פניהם כמסתירים מחדלים או עבירות פליליות. עבודתו נעשית בחשאי כדי להגיע אל הפעילויות המרכזיות בנושאי התחקיר. 

עבודות התחקיר העיתונאי הן תחום פורה בעיתונות. עיתונים יומיים מקדישים להן מקום נרחב, ובטלוויזיה קיימות תוכניות המתמקדות בעיקר בתחקירים שנועדו לחשוף מסקנות של תופעות ואירועים, במקרה שלנו, ״עובדה״.

בתכנית עובדה שודר תחקיר ״יריה אחת בחברון״ על מקרה הירי שהרעיד את המדינה, בו החייל אלאור אזריה ירה במחבל מנוטרל לאחר שהמחבל ביצע פיגוע דקירה.

לכל כתבה יש את כללי האתיקה המקצועית של העיתונות. על פי כללים אלו נבדוק האם התכנית ״יריה אחת בחברון״ שודרה כראוי.

חופש העיתונות ואחריותה המקצועית -עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות. 

הכתבה אכן שודרה תחת ״כותרת״ שזכותו של הציבור לדעת מה קרה באמת בשטח, הכתבה משודרת בדקויות, שניה אחרי שניה, דקה אחרי דקה. נצמדת לעובדות 'כביכול'

נאמנות לאמת - לא יפרסמו בידיעה בדבר שאינו אמת, אינו מדוייק, מטעה או מסולף.

הכתבים והעורכים אינם היו בשטח, עם כל הצילומים והסרטונים, עדיין אי אפשר לדעת באמת מה קרה בשטח.

לא יובאו דברים בשמו של אדם אלא אם הם מובאה ישירה ומדויקת מפיו או ממסמך בכתב - בכתבה מובאות עדויות מחקירת האנשים שנמצאו בזירת האירוע

אובייקטיביות - עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין ידיעות לבין דעות.

בכתבה מובאות הקלטות וצילומים אך אם נשים לב נוכל להבחין שיש דגש שחוזר שוב ושוב בכתבה וזו המילה 'מתנחלים' כדי להראות צד שלילי 

נשים לב שהכתבה באה לראות את זירת האירוע בקונוטציה שלילית.

אילנה דיין עצמה הבהירה מה דעתה על המשפט, כשאמרה לאחרונה בראיון שקיימה עם אבו־מאזן כי היא "מתביישת בחייל היורה".

הליכים משפטיים - יש להבחין בבירור בין סיקור ההליך לבין התייחסות לנושא הקשור במשפט, פרשנות ותחקיר עיתונאי שבפרסומם יש עניין ציבורי.

אין ספק שיש סיבה לזמן שבו פורסמה הכתבה, זמן לא ארוך לפני פסק הדין. וזאת כדי להביא להכרעה בפני הציבור עוד לפני התקיים המשפט

(סעיף 71): "לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו".

בכתבה מוצגים אנשים שסייעו לא בפקודת מפקד, היו בשטח בזמן שהיה אסור, דבר זה בולט מאוד בכתבה. מוצגים שמותיהם וצילומיהם של אותם אנשים עם דגש כמובן על ה'מתנחלים' .. מציגים דברים שנאמרו על אותם אנשים שהיו בזירה 

״הוא מדבר פחות יפה או מתבטא בצורה לא הולמת״ 

״האידיאולוגיה הקיצונית...מגיעה לאלימות פיזית״

״מתנחל מן השכונה...חמוש ועם מצלמה״

הם מכוונים לכך שנראה

נגד :

* נאמנות לאמת

* אובייקטיביות

* הליכים משפטיים

"עיתוי הפרסום מעורר חשד כי מטרתו הברורה היא להשפיע על תוצאות המשפט, שכן מדובר בתכנית ברמת חשיפה גבוהה ביותר, המשודרת בזמן הרגיש שבו יושבים שופטים להכריע דינו של אדם", כתבו עו"ד זיו מאור, מנכ"ל האגודה, ועו"ד צחי משעל

בעד :

* חופש העיתונות ואחריותה המקצועית

* זכות הציבור לדעת