אחת מתפיסות הזהות המודרניות לגבי זהות בתקשורת היא תפיסת המראה, תפיסה זו נשענת על מראה הגוף ומכאן שאפשר לשפץ, לקשט, לשמר.
במשימה זו בחרתי להציג את גל גדות, דוגמנית מוצלחת בארץ ובחו״ל
היא משתייכת לסוג ידוענים שנקרא ׳אלילי הצריכה׳ - אלילי ההמון (ידוענים המשמשים מודל לחיקוי ולהערצה, מקבלים חשיפה תקשורתית מרובה), המתחברים לחברה שלנו כחברה צרכנית, כל אחד קשור בדרך זו או אחרת לתחום שעות הפנאי ולמעשה רובם פעילים במישורים בעולם המודרני. ההצלחה היא שרירותית, היא נובעת ממזל ומהתנהגות מקובלת חברתית.
דוגמאות להשתקפות התפיסה בפרסומות או כתבות, הפרסומות והכתבות נובעות מהמראה החיצוני של גל או מהסיבה שהיא משתמשת מודל לחיקוי ולהערצה.
מודל היופי הנשי השתנה במשך הזמן
בעבר הרחוק המודל האידיאלי היה אישה מלאה
עם הזמן (הקרוב לימינו) המודל האידיאלי ליופי נשי היה 'רזה וצרה', נשים השתמשו לראשונה במחוך במאה ה19, המחוך נועד לחנוט את גוף האישה ולייצר גזרת שעון חול.
במאה ה20 זה השתנה המון...
בימינו מודל היופי הופך, לכאורה, יותר ויותר "מציאותי", כאשר על סדר היום 'חוק הדוגמניות הרזות', המונע מסוכנויות להעסיק דוגמניות בתת משקל ומחייב מפרסמים לציין לצד תמונות כי נעשה בהן שימוש בפוטושופ.
המון בני נוער, בעיקר נערות רואות בדוגמניות הרזה (מאוד) מודל לחיקוי, משהו לשאוף אליו.
רבים הסיפורים על נערות שרצו להיראות כמו דוגמניות, ״רזה כמו חוט״ וחלו באנורקסיה רק מאותה הסיבה שבפרסומות מהללים את מודל האישה הרזה וזה משפיע על נערות צעירות, שאינן בטוחות בעצמן או בגוף שלהן, חלקן גם בעידוד ההורים
לדוגמא :
בסרטון זה אנו רואים בנות נוער שהחלום הגדול שלהם זה רווח בין הרגליים, להיות אנורקסית, להיות יפות בשביל הבנים. בשבילם ״יפה זה רזה״.
לדעתי מזמיני הפרסומות וגל עצמה אמורים להגיד לא להשתמשות בפוטושופ בתמונות, סרטונים שמשודרים מול בני נוער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה