הפרה תקשורתית - מטלה מסכמת חבות התקשורת

לקראת סוף 2013 הארץ סערה בגלל פרשת ״הזמר המפורסם״ שהואשם בבעילת קטינות לצד צריכת סמים קלים.

על שמו של ״הזמר המפורסם״ חל צו איסור פרסום, מכיוון שלא היו מספיק ראיות המעידות על הזמר שאכן עשה עבירות אלו ולאף גורם יש את הזכות להפר צו זה.

* צו איסור פרסום - איסור המוטל על הציבור, ובפרט על אמצעי התקשורת לפרסום מידע מסוים. האיסור מתנגש בעקרונות של חופש הביטוי, חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת, ולכן הוא חל רק על מידע שפרסומו עלול לפגוע באינטרסים של הציבור, כגון פגיעה בחקירה משטרתית או פגיעה בביטחון המדינה, או מידע שפרסומו עלול לפגוע באדם מסוים, כגון פגיעה בשמו הטוב או סיכון חייו. *

מי שעברה על צו זה הייתה גלית גוטמן בתכנית ״הבוקר של קשת״ בערוץ 2 

https://youtu.be/9GNBsszbsck

גלית גוטמן פתחה דיון והחלה לומר ״ההורים שלה אמרו מה קרה לכם היא בסך הכל הצטלמה עם אייל גולן״ ומיד לאחר מכן כיסתה את פניה ואמרה ״ידעתי שאני אפול בזה״

פליטת פה של שמו של ״הזמר המפורסם״ חשף את מה שכולם כבר ידעו או לפחות ניחשו, בשידור חי.

בלי קשר לתוכנית, גולשי הרשת כבר הספיקו למצוא את האשמים ו״להעלות אותם למשפט״. הגולשים מתעלמים מאיסור פרסום שמו של הזמר והכריזו עליו כאשם עוד לפני שנבדק הנושא

למרות כל האשמות והעדויות אייל גולן יצא זכאי והעדויות נחשפו כשקר. פרשה זו והפרת צו איסר הפרסום גרמו לפגיעה בשמו הטוב של אייל גולן.

מנוצל-מנצל בריאליטי

תכנית ריאליטי (תכנית מציאות) היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אין תסריט קבוע מראש, התגובות והפעולות ספונטניות, ומתעד אירועים מציאותיים בניגוד לדרמה כתובה. לרוב האנשים המשתתפים בתכניות אלו אינם שחקנים ואינם מגלמים דמות בדויה אלא מופיעים בתור עצמם.
סדרות המציאות התפתחו לתת-ז'אנרים בולטים, כשהמכנה המשותף שלהן הוא חוסר תסריט. אף על פי שבחלקן הסדרה מלווה את המשתתפים ברצף אירועים או משימות שיצרה ההפקה

בריאליטי ישנם 3 סוגים של מנצלים-מנוצלים

1.  ההפקה
2. המשתתפים
3. הקהל

ההפקה

התכניות מבוססות הפקה. ההפקה הם המניע מאחורי ההדחות וההתקדמות בתכנית. חלק מתכניות אלו מתקיימות בתוך "עולם הכיס"
(עולם הכיס – סביבה מובנית ומלאכותית מנותקת ממציאות החיים היומ-יומית של המתמודדים)
ההפקה בוחרת מאוד בקפידה את המתמודדים שלה, מחפשים את אלו שהקהל יתחבר אליהם, אלו שיביאו צפיות, שיעשו רעש, באלגן, שימשכו אחריהם קבוצה תומכת, "שיספקו את הסחורה", שיתנו הרבה רייטינג. לפעמים ההפקה גם מפספסת כאלה, כמו שבמרוץ למיליון כמעט פספסו את אלה ו-וובה שבערך "עשו את העונה"
ההפקה היא זאת שקובעת מה יראו הצופים ובבית ואיך תתעצב תפיסתם.
במהלך התוכניות ההפקה משתמשת ב"נקודות רגישות" או פחדים של המתמודדים כדי לקדם את העלילה, למשוך רייטינג וכך ההפקה בעצם מנצלת את המשתתפים.
ההפקה מנצלת את המשתתפים לקידום עלילה ומשיכת קהל ואת הצופים בשביל רייטינג.

לדוגמא כניסת ארוסה של ליהיא גרינר (נקודה רגישה)

http://www.mako.co.il/tv-bigbrother/season3-articles/Article-6eb86ea9c56cd21006.htm

המשתתפים

המשתתפים בתכניות ריאליטי מגיעים אליה בגלל 4 סיבות עיקריות:
1. הפרסום/התהילה
2. הזכייה בפרס הכספי
3. הצגת עמדות
4. שבירת סטיגמות

המשתתפים הם הכי מנוצלים בתכניות הריאליטי אך הם גם מנצלים את הבמה שקיבלו כדי להשיג את מטרותיהם האישיות. אם זה פרסום כדי שאחרי האח הגדול יוכלו להמשיך להיות בטלווזיה, למשל לירון רביבו שהשתתפה בהישרדות ועכשיו משחקת בסדרה בטלווזיה, הזכייה הכספית, למשל טהוניה שבאה מבית עני והזכייה עזרה לה, הצגת עמדות, כמו טל גלבוע שבאה על תקן "הטבעונית", ושבירת סטיגמות למשל אלדד-גלעד "המתנחל".
הם מנצלים גם את הקהל כדי באמת להשיג את הפרסום או ההקשבה לצרכיהם.
חלקם מנסים להראות את עמדותיהם בעזרת פרובוקציות.

 

הצופים

הצופים ממלאים תפקיד משמעותי בתכניות, בהדחות ובקידום המועמדים מתכנית אחת לבאה.

תכניות הריאליטי ממלאות צרכים אישיים של הצופים, הצופים מנצלים את התכניות ואת המתמודדים למען הצרכים שלהם :
צרכים אסקפיזם – בריחה מהמציאות
צרכים חברתיים – יחסים אישיים, צפייה כדי להתחבר לאחרים
צרכים רגשיים – חיזוק הערכה עצמית
צרכים קוגניטיביים – הכרות עם הסביבה,עם תחומי עניין עליהם כולם מדברים.

אנשים משתמשים בתכניות הריאליטי כדי לא להיות עסוקים בבעיות שלהם, במקום לראות ולהתעסק בכביסה המלוכלכת שלהם הם מתעסקים בחדירה לפרטיות של אנשים אחרים.
הצופים לפעמים צופים בתכניות אלו כדי להרגיש תחושת עליונות אל מול המשתתפים במצבים שונים.

הפקה

 
                         צופים                              משתתפים

 

 

ביקורת על ריאלטי - סרטים

"המופע של טרומן" הוא סרט המתאר את חייו של טרומן, מיום היוולדו. החיים שלו משודרים בטלוויזיה בלי ידיעתו, לאחר שהוא מגלה זאת, חברת ההפקה מנסה לתקן את המצב בכל דרך אפשרית, אך הדבר לא עוזר לו להיפטר מן הפרנויה שפיתח.

ב"משחקי הרעב" מדובר בריאליטי אכזרי במיוחד, בו באים נערים ונערות מ12 מחוזות עניין ונלחמים זה בזה למוות עד שנשאר האחרון, כל זה נעשה כדי לספק את רצונם של העשירים.

שני הסרטים מעבירים ביקורת חריפה על הריאליטי ועל העתיד שיבוא לתוכניות הריאליטי

במופע של טרומן הצופה יושב בביתו וצולה באדם הכלוא בסיטואציה שמפיקים חשבו עליה, בלי שהוא בכלל יודע שהכל מסביבו מזוייף, הצופה נהנה ואינו מתלונן, כל עוד זה מספק אותו ואת צרכיו.

מועברת ביקורת על המציצנות של האנשים, הבריחה שלהם מהחיים וההתעסקות שלהם בחיים של אחרים, האגויסטיות.

בסוף הסרט כאשר טרומן פורץ את גבולות מקום חייו וכלאו מראים 2 שוטרים שצופים ועושים רק פעולה 1, שואלים מה התוכנית הבאה, הם מוצגים הקורבנות של הריאליטי וטרומן מבזבז את '15 דקות התהילה' שלו.

במשחקי הרעב, אשר מוצגת כ 'ריאליטי מן העתיד', הביקורת חריפה יותר על הריאליטי, שבו אנשים כל כך אטומים, שלמען הנהתם הפרטית הם מוכנים להקריב חיי אדם, ואפילו לשלם למען זה.

בשני הסרטים נבנית מציאות מדומה.

האם משפיע אסכולת החברות על אובדן הילדות ?

אז קודם... מהי אסכולת החברות ?
חברות הוא תהליך בו לומד האדם, היחיד את תפקידיו בחברה, הנורמות והמוסכמות.
תהליך זה בעצם מעצב את אישיותו של כל אדם, ערכים, תפיסות והתנהגות.
מי שעוזר בתהליך זה נקרא "סוכן חברות" ובדרך כלל אלו ההורים, בני המשפחה וחברים.

ועכשיו מהו אובדן הילדות ?

בתקשורת בכלל ובטלוויזיה משודרים תכנים אשר אינם תואמים לגילאים של הילדים ובני
הנוער הצופים בהם

אז איך הם קשורים ?
התקשורת והטלוויזיה בפרט הפכו ל"סוכן חברות" חדש, עם השנים הולך וגדל הנפח והזמן שתופסים אמצעי התקשורת בחיי האדם והוא אף נחשף אליהם בשלב מוקדם יותר ויותר בחייו.  התקשורת היא סוכן החברות הקבוע והיציב מכולם שמלווה את האדם מינקות ועד לזקנה.

לטלווזיה יש יכולת לעצב תפיסות עולם שונות ממה שתכננו סוכני החברות הקרובים כמו ההורים והמשפחה להעביר, ומידי פעם אף מנוגדים זה לזה.
בימינו אפילו תינוק בן שנתיים יכול להדליק את הטלוויזיה ולצפות בתכנים שאינם מתאימים לו. כאשר אין סוכן חברות מבוגר שמשגיח על המה שרואים בטלווזיה
בטלוויזיה דברים שליליים כמו התנהגות אלימה ואף מלמדת שאפשר להשתמש באלימות להשגת מטרות.
הצפייה  והצריכה של אמצעי התקשורת מפחיתה את הקשר עם ההורים.

בגיל ההתבגרות התחרות בין אמצעי התקשורת לבין סוכני החברות 'המסורתיים' גדלה.
בשלב זה מעמיקים אמצעי התקשורת את אחיזתם בחיי הפרט וממלאים תפקיד מרכזי כמקור מידע על המציאות, כלומר, אם נער צופה בסדרת טלוויזיה על גנבים או פושעים הוא מבין שזהו דבר מובן מאילו ובסדר לעשות.
בגיל זה המתבגר שואף להשתחרר מהתלות בהורים וכך מתחזק כוחם של אמצעי התקשורת.
המתבגר מורד בהוריו ומביא מחאה וכך נחשף לתכנים שאינם מקובלים על מבוגרים.

חברות המבוגרים מסגלים לעצמם חשיפה סלקטיבית לתקשורת .
ישנם  מקרים בהם נוצרות סיבות חברתיות ופוליטיות בהם המבוגר שוקל מחדש את עמודותיו ודעותיו.

לסיכום, אמצעי התקשורת יכולים להכתיב מה לחשוב ואיך להתנהג.
בגילאים מוקדים חשוב שיהיה סוכן חברות 'מסורתי' כלומר, הורה או בן משפחה, אשר יכתיב לילד את הדרך בא הוא רוצה שילך, ויוודא שהילד אינו רואה דברים שאינם ראויים אליו

שאלת החקר שלי :

האם כל האנשים מבינים את אותו המסר שמועבר דרך כלי תקשורת למרות שהם מפרשים את משמעותו בצורה שונה ?

מודל פיסק

                                   

                                 מסר הטקסט

 

                                  משמעויות     

מציאות                                                                  מוען
חיצונית                                                                    נמען

 

ע"פ מודל זה הנמען מפענח את המסר לפי הקשר תרבותי או אידיאולוגי.
המציאות לא נקלטת ע"י הנמענים אלא נוצרת במוחו של כל אחד.
כל אחד מפרש את המסר על פי האידיאולוגיה והמבט שלו.

מוען – האדם שמעביר את המסר

נמען – האדם שמקבל את המסר

מסר – העברת הדברים שיאפשרו לנמען להבין את דברי המוען

מציאות חיצונית – איך אנשים, גם אנשים שלא קשורים למקרה, רואים את המקרה/המסר

משמעויות – ההסתכלות של הנמען כלפי המסר, פענוח המסר ע"פ מבטו.

לדוגמא :

דיווח על פיגוע דקירה בו המחבלת נורתה ומתה.
כולנו מקבלים את אותו המסר בידיוק, אך אנשים שונים יפרשו זאת בצורה שונה.
יש אנשים שיחשבו שזה דבר רע, ויש אנשים שיגידו שזה טוב..

מסקנה :

כל אחד ואחד מקבל את אותו המסר אך המוח מפרש אותו בצורה שונה שמעורבת בו גם דעה ואידיאולוגיה, וכך המשמעות שמתקבלת למסר שונה